אז כן מניסיוני ולצערי לא מעט תהליך החלמה מדיכאון מחייב קודם כל החלטה.

החלטה כנה ואמיצה

אשר נובעת משלב ההבנה שאף אחד לא בא להציל אותך. ולא להוריד ממך את המשקל העצום שנמצא על הכתפיים .

ואז שזה נקלט במוח וברור לך

אפשר להתחיל באמת לעבוד

זה זמן שצריך לתת לעצמך

לעבוד קשה ולהיות ממוקד

.זה לא לקום בוקר אחד ולחשוב או להרגיש שהכול עבר.

זה גם לא קורה מיד אחרי שהרופא ממליץ לך לקחת כדור שיעזור 👀,

יש כאן תהליך לא קצר ולא קל

לחימה יומית עיקשת בעצמך.

אבל לאט לאט שמתחילים להרגיש טיפה אוויר, אתה מבין שיש אולי גם תקווה

למצוא ולהמציא את עצמך מחדש,

להבין מה עושה לך טוב,

מה מרוקן אותך,

ומה באמת חשוב לך בחיים.

שבאמת מוצאים את הלמה

מגיע גם האיך.

בדיכאון הרבה דברים מאבדים משמעות.

דברים שפעם הרגישו טבעיים

נהיים כבדים או ריקים.

חלק מההחלמה הוא למצוא שוב חיבור.

לפעמים זה דרך אנשים, יצירה, עבודה, מוזיקה,

שגרה פשוטה .

אפילו משהו קטן שנותן סיבה לקום מהמיטה.

ההצלחה בדברים הקטנים מצטברת והופכת לאנרגיה חיובית

עם הזמן גם לומדים לא להילחם כל הזמן במה שמרגישים.

כל הצלחה קטנה ככול שתהיה זה רווח

לומדים להבין שלא כל כאב חייב להיעלם מיד.

נותנים שמות לרגשות/תחושות.

להבין ולקבל את זה שיש ימים קשים וזה חלק מהדרך.
וכן הדברים הבסיסיים חשובים יותר ממה שנדמה

שינה, אוכל, תנועה, קצת אוויר.

רק כדי להחזיק את עצמך

קצת יותר יציב.
והאמת? הדרך של ההחלמה לא תמיד מחזירה אותך

למי שהיית פעם.

לרוב היא בונה מישהו אחר.

יותר מודע, יותר רגיש, יותר אמיתי עם עצמו.